זידאן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ט' ערפאת) מיום 17.08.2010

פסק דין

בבית משפט השלום מתבררת תביעת המבקש לפיצויו על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 27.3.2002, שהיוותה גם תאונת עבודה. ועדות רפואיות של המל"ל קבעו, כי למבקש נותרה נכות בשיעור של 20% בגין צלקות נרחבות, וכן נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות הברך. המבקש פנה לבית המשפט קמא בבקשה להביא ראיות, על מנת לסתור את קביעותיהן של ועדות המל"ל. הוא מבקש לשכנע, כי נוסף על קביעותיהן של ועדות המל"ל הוא סובל ממגבלה במרפק, עליה יש לקבוע נכות בשיעור של 10%, תסמונת בתר חבלתית, שבגינה יש לקבוע לו נכות של 30%, וכן החמרה של מצב הסוכרת שלו, ועל כך יש לקבוע לו נכות של 45%. משום כך הוא מבקש למנות אורטופד, נוירולוג, אורולוג ורופא תעסוקתי.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, משלא מצא טעמים מיוחדים, המצדיקים התרת הבאתן של ראיות לסתור. הוא ציין את העובדה, כי ועדות המל"ל התייחסו, בהחלטותיהן, לכל התלונות אותן העלה המבקש בפניהן. ואשר לתלונות שלא הועלו בשעתן בפני הועדות, ועולות עתה לראשונה, קבע השופט קמא, מתוך עיון במסמכים הרפואיים הרבים שהונחו לפניו וניתוחם, כי אין בהם כדי להצדיק מינוי מומחים רפואיים.

על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי. הוא טוען להחמרה בתחומים הרפואיים השונים, מאז סיימו ועדות המל"ל את מלאכתן. הוא מבקש להישען על חוות דעת של מומחה שהגיש לבית המשפט קמא, על מנת לשכנע בקיומן של נכויות בשיעורים ניכרים בתחומי הרפואה השונים. הוא מבקש להישען על המסמכים הרפאיים שהניח לפני בית המשפט קמא, כמצדיקים את הבאתן של ראיות לסתור.

לאחר עיון בבקשה על צירופיה, ובתיק בית המשפט קמא על המסמכים שבו, לא ראיתי כי הבקשה צריכה תשובה, ולכן אדחנה, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מקובלים עליי הטעמים שנפרשו בהחלטת בית המשפט קמא, והנני מאמצם כחלק מהחלטתי זו. בקצירת האומר אציין, כי בבקשתו אין המבקש מצביע על טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעותיהן של ועדות המל"ל. כל התלונות שהביא המבקש בפני ועדות המל"ל קיבלו התייחסות הולמת בהחלטותיהן של הועדות. בהתנהלותן של הועדות לא היה כל פגם. חלק ניכר מן הטענות המובאות עתה מפי המבקש לא מצאו ביטוי בתלונותיו אצל ועדות המל"ל. בכך די היה כדי לדחות את בקשתו להביא ראיות לסתור. מכל מקום, ככל שטענותיו מכוונת להחמרת מצבו הבריאותי, וטענות שלא נדונו (משום שלא הועלו בשעתן) אצל ועדות המל"ל, השופט קמא בחן את שלל המסמכים הרפואיים שהובאו לתמיכה בטענות המבקש, ולא נמצאו כמצדיקים מינוי מומחה, ומסקנותיו אלו של השופט קמא מקובלות עליי, על הנימוקים שפורטו בהחלטתו.

סוף דבר, משום הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תשובה לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: